העכבר שניצל מטביעה בנהר

הכל קרה בבוקר קצת קר
כשליה הילדה והעכבר נבוכדנצאר
יצאו ביחד לטיול נהדר

הם לקחו משקפת, כפיות ומרק
(עם משקפת, היא אמרה, אפשר לראות למרחק)
גם פנס ושמיכה, וקמצוץ של אבק
(זה לא פיקניק אם הכל נקי וממורק)
את העכבר היא הכניסה לכיס השמלה
ואת שאר הדברים ארזה בשמיכה
ואת המשקפת קשרה מסביב לצוואר
ומבלי להסס, בלי לשכוח דבר
הם יצאו מן הבית קצת אחרי אור ראשון
ופנו אל הפארק, ואל גדות הירקון

כך הלכה לאיטה ליה הקטנה
עם עכבר מסתתר בכיס השמלה
עם משקפת כרוכה מסביב לצוואר
ושמיכה ששומרת על מה שנשאר
ובדרך פגשו אנשים ונשים
ילדים וזקנים, וגם שני חתולים

׳חתולים׳? הוא צעק. ׳זה דבר לא נעים!
שיניים חדות! מבטים רעבים!׳
בפחד גדול וחיפזון נורא
התחפר עוד יותר בתוך כיס השמלה

אבל ליה משכה את העכבר בזנבו
׳בוא ותראה׳, לחשה באוזנו
׳איך משקפת אחת, שלקחנו היום,
תביא אותנו אל הפארק בשלום!׳
מבעד למשקפת, מהצד הרחוק,
החתול נראה לו קטן כמו צימוק
מנופף בכפית אז קפץ העכבר –
׳הישמר לך מזעמו של נבוכדנצאר!׳
החתולים רעדו אז בפחד גדול
ופתחו במרוצה עד הים הכחול
ואם לא היו נזהרים מן המים
היו ממשיכים כך גם עד מחרתיים!

אז המשיכו ביחד, ילדה ועכבר
(ושמיכה, ומשקפת כרוכה על צוואר)
עד שהגיעו אל הפארק הירוק
ופרשו את השמיכה, שלפו כפיות,
ובלב מלא שמחה, על קמצוץ של אבק
ישבו לאכול כך את כל המרק
וכשמילאו את הבטן ועצמו שתי עיניים
ישבו כך ביחד עד בין הערביים

ואז, כשכבר נהיה קצת מאוחר
מבעד למשקפת השקיף העכבר
וצעק – ׳תראי, ליה, ממש על הגדה
שוכבת לבדה ציפור פצועה
היא לא זזה, ולקראתה מזדחל
מתפתל
מתכרבל
מתקפל
עזרה, רחמים – זהו ה צ ל !׳

ליה הקטנה לקחה את המשקפת
מבעד לעדשה היא הסתכלה, נרגשת
על גדת הירקון, על הגבול בין חושך לאור
שכבה פצועה ציפור עבת מקור
זועקת לעזרה, ולעומתה מזדחל
מלא זדון, הלא זהו הצל
היא תפסה בעכבר ופרצה בריצה
היא רצה, דילגה, מעדה וקיפצה
עד שהגיעה אל זו הציפור
והדליקה פנס מול הצל השחור
הוא נבהל, ונסוג, כמעט נעלם
התקפל בפינה חשוכה ונדם
העכבר אז הניף אגרופו למרומים
׳הישמר לך, צל, לציפור יש שומרים!
מעולם לא פגשת בצוות מובחר
כמו ליה הילדה, ונבכודנצאר העכבר!׳

וליה הקטנה נטלה את הציפור
שחורת הכנף, צהובת המקור,
ובדקה את פצעיה, נוצה אחר נוצה
ומרחה קצת יוד על מקום השריטה
ובסוף חיפשה קצת ובכיס מאחור
מצאה פלסטר קטן בצבע שחור
היא הדביקה אותו על מקום הפגיעה
ואמרה – ׳ציפורי, עכשיו את כמו חדשה!׳
והציפור, היא צייצה וצייצה
וסיפרה לה הכל, ולא התעייפה –
׳הייתי בשמיים, עופפתי לבד,
לגמתי מיים מענן שנח שם ליד,
ורוח קרירה ליטפה את נוצותיי,
צלולים השחקים, שום מכשול לפניי,
ושם, לא רחוק, ליד עץ וענף
הרגשתי לפתע מכה בכנף!
נפלתי, נחבלתי, מאבן ומקל
(אני לא סתם ציפור, קוראים לי רחל)
ואז כך שכבתי ואלי הזדחל
היצור השפל, האפל, הוא
ה צ ל!׳

וכשליה טיפלה ברחל הציפור
ניקתה והדביקה נוצה ומקור,
היא הרגישה לפתע כמו יד כה קרה
או כמו צמר גפן עטוף בכפפה
נכרך מסביבה, מכף רגל עד גב,
וקולו חרישי, מאנפף, מתנצל,
לוחש כגנב
מעורפל ועצל

׳כולם אומרים שהצל הוא אפל,
הישמר, הסתתר, הוא אותך יחסל!
ואני רק ראיתי – פצועה הציפור
רציתי לגשת, אולי לעזור
אבל היא פחדה, ממש רעדה
ואז הגעתם שניכם בריצה
והארתם עלי ישר בפנס
האור הארור, לפנים הוא נכנס!
ברחתי, זחלתי, רק להסתתר
אחפש חברים במקום אחר…׳
היא תפסה בידו, הוא חיבק את כתפה
עוד חבר חדש יש לליה היפה
ואפילו הציפור, ששמה הוא רחל
מיהרה לחייך, אפילו להתנצל…

אבל אז, מבעד לרעש ולמהומה
קלטו אזניהם צעקה משונה
נבוכדנצאר העכבר, שומו שמיים
מרוב פחד מהצל נפל אל המיים
ועכשיו הוא זועק, משתעל, מסוחרר,
׳הצילו! אני טובע בנהר!׳
׳הירקון הוא נחל, הוא איננו נהר!׳
צעקה אליו ליה בקול ניחר
׳ההבדל הזה לא חשוב לי בינתיים
שניהם רטובים, שניהם מלאים מיים!
לא למדתי לשחות, אני רק עכבר,
עוד מעט ואמות כאן לבד בנהר׳
וליה קפצה, אובדת עצות,
גם ליה שלנו לא יודעת לשחות!

וליה חשבה אז, נכון ומהר,
כי כשמישהו טובע אסור לאחר!
היא פנתה אל הצל – ׳רצית לעזור,
הגיע הזמן שתהיה צל של ציפור!׳
היא תפסה בציפור, כופפה קצה ענף,
וחיברה את הצל אל אברת הכנף
ורחל אז המריאה, גבוה אל על,
הצל מתחתיה, גיבור מהולל,
היא פנתה חיש מהר, אל עיקול הנהר,
והצל שם אחז באוזני העכבר
(הוא זעק וזעק אז, במלוא ריאותיו,
מפחד המיים או מהכאב באוזניו)
והניפו אותו אל כיפת השמיים
ואל הגדה, הרחק מן המיים
ושם הוא שכב, רטוב ומאושר,
העכבר שניצל מטביעה בנהר.

הם אספו את הכל, לא צריך ללכלך,
וניקו ושטפו, לא חשוב כל כך איך.
ואז ליה שלנו פנתה חזרה,
עם ציפור ועכבר בתוך כיס השמלה,
וקצת מאחור, מהורהר ועצל,
בצעד קטוע
פוסע
הצל